המסמך שהקים את ביטקוין לא לווה בהשקה, במה או קהל. זה היה דואר אלקטרוני. ב-31 באוקטובר 2008, מישהו שחתם בשם סאטושי נקמוטו שלח תשעה עמודים לרשימת דיון בקריפטוגרפיה, עם כתובת דואר אלקטרוני חינמית בכותרת. אחת התגובות הראשונות הייתה של ספקן שאמר שזה לא יוכל להתרחב.
כדאי לקרוא מה שכתוב שם, כי הרבה ממה שנאמר היום לא נמצא שם. הכותרת היא "Bitcoin: A Peer-to-Peer Electronic Cash System" — מערכת כסף אלקטרוני נקודה לנקודה. לא השקעה, לא שמירת ערך, לא זהב דיגיטלי. המשפט הראשון של התקציר מציע גרסה של כסף אלקטרוני שמאפשרת לשלוח תשלומים ישירות מצד אחד לשני, בלי לעבור דרך מוסד פיננסי. זהו משפט טכני על מגבלה טכנית.
העמוד הראשון הוגן יותר כלפי המערכת הנוכחית מאשר רוב הטקסטים על ביטקוין. הוא מכיר בכך שהמודל המבוסס על אמון עובד מספיק טוב עבור רוב העסקאות, ואז מפרט את המחיר: אף תשלום אינו בלתי הפיך באמת, כי המוסד צריך לתווך במחלוקות, ואחוז מסוים של הונאה מתקבל כבלתי נמנע.
הבעיה היא ספציפית. קובץ דיגיטלי ניתן להעתקה, וזה מה שמונע מקובץ להיות כסף. אם אני שולח מספר שמייצג עשרה ריאל, שום דבר לא מונע ממני לשלוח את אותו מספר לחמישה אנשים נוספים באותו רגע. כולם מקבלים את אותו הדבר. זהו ההוצאה הכפולה.
הפתרון הידוע היה רישום מרכזי, והמסמך מתאר אותו בשם הישן: בית המטבעה. כל מטבע חוזר לשם לאחר כל עסקה ומונפק מחדש; רק מה שיוצא משם הוא אמין. זה עובד — ומחזיר לסידור בדיוק את המתווך שממנו רצו להימלט: גורל המערכת כולה תלוי בחברה שמפעילה את הדלפק. זו המסקנה של המודול הקודם שמגיעה בדרך אחרת.
סאטושי לא היה הראשון שניסה. שמונה ההפניות במסמך הן כמעט כולן קודמות: ה-b-money של ווי דאי מ-1998; ה-Hashcash של אדם בק, שכבר השתמש בהוכחת עבודה כדי להקשות על שליחת דואר זבל; העבודה של הייבר וסטורנטה מ-1991 על איך להחתים תאריך על מסמך; וספר על הסתברות מ-1957. החלקים היו על השולחן כבר יותר מעשר שנים. החיבור היה חסר.
החיבור מתאים למשפט אחד: אם הבעיה היא לדעת איזה תשלום הגיע ראשון, פרסם את הסדר. לא את הזהות של מי ששילם, לא את היתרה של אף אחד — את הסדר. כל עסקה מוכרזת בפומבי, והרשת מסכימה על סיפור יחיד של הרצף שבו הן הגיעו. הניסיון השני להוציא את אותו המטבע כבר לא צריך בורר כי הוא, באופן גלוי, השני.
חסרה החלק היקר, והמסמך לא מסתיר אותו: אם כתיבה ברישום זה הייתה בחינם, כל אחד יכול היה לכתוב אותו מחדש. התשובה היא הוכחת העבודה — כתיבה עולה כסף, וכתיבה מחדש של העבר עולה לשחזר את כל מה שנעשה מאז. זה הנושא של שיעור 4.
הגדרה שכדאי לשמור: מטבע אלקטרוני הוא שרשרת של חתימות דיגיטליות. כל בעל מעביר אותה לבעל הבא על ידי חתימה על ה-hash של העסקה הקודמת יחד עם המפתח הציבורי של המקבל. אין אובייקט "ביטקוין" בשום מקום — יש שרשרת של אישורים שכל אחד יכול לבדוק עד המקור.
שים לב למה שהטקסט לא עושה. לא מדבר על מחיר, לא מבטיח עלייה בערך ולא טוען שזה יצליח. הסעיף ה-11 נקרא "חישובים" והוא ההסתברות שהרעיון עצמו ייכשל. והמסמך מדויק אפילו לגבי מה שתקיפה מוצלחת תוכל להשיג: לא ליצור ערך מכלום, לא לקחת כסף שמעולם לא היה שלו, רק לבטל תשלום שהוא עצמו זה עתה ביצע. המילה "blockchain" לא מופיעה אפילו פעם אחת בתשעה העמודים, לא ביחד ולא בנפרד.
בשיעור הבא, הפתרון הזה בתנועה: סיבוב שלם, ממישהו שלוחץ "שלח" ועד שהתשלום הופך לסופי.