כאשר האפליקציה מבקשת לרשום שתים עשרה מילים על דף, כמעט כולם מבינים את הבקשה כ"אני שוכח את הסיסמה" הרגילה: דרך לחזור במקרה שהטלפון נעלם. הקריאה הזו שגויה, והיא יקרה. אותן שתים עשרה מילים אינן משחזרות את הארנק שלך. הן הארנק שלך.
השיעור הקודם הראה שהמכשיר לא שומר מטבעות, אלא שומר את ההרשאה להזיז אותן. ההרשאה הזו היא מספר. מפתח פרטי מכיל 256 ביטים, שכאשר נכתבים בצורה שבה מחשבים כותבים, הם יוצרים שישים וארבע תווים מעורבבים — אף אחד לא מעתיק את זה ביד בלי לטעות. וזה לא מספר אחד בלבד: ארנק משתמש במפתח שונה עבור כל קבלה.
התקן שפתר את הבעיה יש לו שם ותאריך. בספטמבר 2013, מסמך בשם BIP-39 הציע לתרגם את המספר למילים. הרשימה כוללת 2048 מילים באנגלית, שנבחרו בקפידה: אף אחת מהן לא מתבלבלת עם אחרת לפי ארבע האותיות הראשונות, כך שרישום עם כתב עקום עדיין עובד. שתים עשרה מילים מהרשימה הזו נושאות 128 ביטים של אקראיות, ועוד סיכום קטן לבדיקת תקינות. עשרים וארבע מילים נושאות 256 ביטים.
מאותן מילים יוצאת סיד, ומהסיד יוצאים כל המפתחות של הארנק, תמיד אותם ותמיד באותו סדר. זה מה שהופך דף נייר לשווה את כל הארנק: הקלד את המילים בכל אפליקציה תואמת, מכל מותג, והמפתחות נולדים שוב זהים, עם הכתובות, ההיסטוריה והיתרה. התקן הוא ציבורי, כך שיצרן המכשיר שנשבר אינו בעלים של דבר. איך הפונקציה הזו עובדת בפנים זה נושא למסלול הביניים.
הסדר הוא חלק מהסוד. המילים אינן אוסף, הן רצף, והחלפת החמישית בתשיעית יוצרת ארנק אחר. ברוב המקרים האפליקציה מסרבת להקלדה: הסיכום הזה חושף מילה שגויה או מחוץ למקום. רק שהוא קצר: סדר מעורבב עובר אותו בערך אחת לשש עשרה פעמים, ואז לא מופיעה שום שגיאה על המסך. זה פותח ארנק לגיטימי, ריק, שמעולם לא היה שלך. רשום ממוספר.
הצד השני של הקלות הזו הוא מה שמפחיד. אין בעלים רשום, אין מסמך, אין שאלה ביטחונית. מי שמקליד את המילים הללו מזיז את הכסף, בלי להוכיח דבר לאף אחד. לכן צילום הדף הוא הטעות הנפוצה ביותר והכי שקטה: התמונה עולה לבד לענן, ומשם הכסף שלך מוגן על ידי הסיסמה של האימייל שלך.
ומי שרוצה את המילים הללו ילך אחריהן. ביולי 2020, יצרנית הארנקים Ledger חוותה דליפת מאגר נתונים עם שם, טלפון וכתובת מגורים של 272 אלף לקוחות. בשנה שלאחר מכן, חלק מהאנשים הללו קיבלו לביתם קופסה חתומה, עם מכשיר דומה לאמיתי ומכתב המסביר שזהו תחליף ביטחוני: היה צריך רק להקליד שם את שתים עשרה המילים. זה היה מזויף, והכתובת הנכונה הייתה על התווית.
מכאן יוצאת הכלל היחיד ששורד כל הונאה חדשה: אף אחד לא צריך את המילים שלך. לא התמיכה, לא היצרן, לא הברוקר, ולא האפליקציה שאתה כבר משתמש בה. הן מוקלדות פעם אחת, כשהארנק נוצר, ואחר כך רק ביום שבו אתה עצמך תשחזר אותו. כל בקשה מעבר לזה היא הונאה, ללא יוצא מן הכלל וללא מקרה מיוחד.
איפה לרשום זו החלטה לטווח ארוך. נייר דוהה, נרטב ונשרף, ולוחות מתכת קיימים בדיוק בגלל זה. שתי עותקים בשני מקומות מגנים מפני שריפה ומפני גניבה בו זמנית, והדרך היחידה לדעת שהרישום עובד היא לשחזר אותו פעם אחת, לפני שצריך. ישנה גם מילה נוספת, אופציונלית, שיוצרת ארנק שני בלתי נראה מאותו דף — למסלול הביניים יש מודול שלם על זה.
עם הסיד רשום, לארנק כבר יש את כל המפתחות שהוא ישתמש בהם בחיים. חסר מה שהוא מראה לעולם. בשיעור הבא, הכתובות, ולמה הארנק נותן לך כתובת חדשה בכל פעם שאתה מבקש.