שנים עשר המילים אינן סיסמה, ואף אחד לא בחר אותן בגלל שהן אומרות משהו. הן מספר — אותו מספר שתיאר השיעור הקודם — שנכתב בצורה שאדם יכול להעתיק ביד מבלי לטעות. החלפת ספרות במילים אינה מחלישה דבר: זו רק צורת כתיבה.
הכול מתחיל בהגרלה. הארנק מבקש ממערכת ההפעלה, או משבב ייעודי למשימה, 128 ביטים בלתי צפויים. חופן הביטים הזה הוא האנטרופיה, וזוהי הדבר היחיד בשיעור הזה שצריך להישאר סודי. כל השאר הוא מתכון ציבורי.
ה-128 ביטים הללו נחתכים אז לחלקים של אחד עשר. אחד עשר ביטים סופרים מאפס עד 2047, ולכן בדיוק רשימת ה-BIP-39 מכילה 2048 מילים: כל מילה היא שם של מספר של אחד עשר ביטים, ולא יותר. שנים עשר מילים נושאות 132 ביטים בסך הכול — ה-128 שהוגרלו ועוד ארבעה שנסביר בהמשך.
הרשימה נבנתה בזהירות שניכרת. היא מסודרת לפי סדר אלפביתי, אין שתי מילים שדומות זו לזו, וארבעת האותיות הראשונות של כל אחת כבר מבדילות אותה מכל האחרות — מי שרושם רק ארבע אותיות רשם את המילה כולה. התקן הוצע ב-2013 על ידי Marek Palatinus, Pavol Rusnák, Aaron Voisine ו-Sean Bowe, ומאז הפך לפורמט שכמעט כל ארנק בעולם מבין.
ארבעת הביטים הנותרים הם ה-checksum, וכאן המילה האחרונה מפסיקה להיות חופשית. מחשבים את ה-SHA-256 של האנטרופיה, לוקחים את ארבעת הביטים הראשונים של התוצאה ומדביקים אותם בסוף לפני החיתוך לאחד עשר. לכן המילה השתים עשרה לא יכולה להיות כל אחת: היא נושאת בתוכה את האימות של האחת עשרה הקודמות. משפט עם מילה שגויה נדחה בחמישה עשר מתוך שישה עשר מקרים, וזו ההודעה שהארנק מציג כשהוא אומר שהזרע אינו תקף.
מכאן נובע הסיבה לכך שהסדר חשוב לא פחות מהמילים. המשפט אינו אוסף, הוא רצף. שתי מילים שהוחלפו במקומן יוצרות מספר אחר, שמייצר ארנק אחר, עם יתרה אחרת — כמעט תמיד אפס. לרשום את השתים עשרה שלא בסדר זה כמו לרשום מספר טלפון עם הספרות מבולבלות.
השלב האחרון הופך את המשפט לזרע, והוא בכוונה איטי. המילים, שנכתבות בטקסט, נכנסות לפונקציה שנקראת PBKDF2, שמיישמת HMAC-SHA-512 אלפיים וארבעים ושמונה פעמים ברציפות עליהן. התוצאה היא מספר של 512 ביטים: הזרע. החזרה קיימת כדי להעלות את המחיר של מי שמנסה לנחש משפטים — כל ניסיון עולה פי אלפיים ממה שהיה עולה עם מעבר אחד בלבד.
שים לב להשלכה מוזרה וחשובה של השלב האחרון הזה. החישוב משתמש בטקסט של המילים, לא במיקומן ברשימה. הרשימה נועדה כדי שתוכל לכתוב ולבדוק; הזרע יוצא מהאותיות. זו הסיבה שמשפט תקף באיטלקית או ביפנית, שגם אותם ה-BIP-39 צופה, מייצר זרע שונה מכל דבר באנגלית, ולכן רווח נוסף או מבטא שונה מקלקלים את התוצאה כולה.
ומה קורה אם חסרה מילה? המקרה אינו אבוד, אף על פי שהוא דורש עבודה: יש 2048 אפשרויות למיקום הזה, וה-checksum דוחה כמעט את כולן. כלים לשחזור עושים זאת בשניות. אם חסרות שתיים או שלוש, מספר השילובים גדל והחישוב מתחיל להיות רציני; אם חסרה חצי מהמשפט, אין שחזור. זו ההבדל בין רישום לא שלם לבין רישום אבוד — וזהו הטיעון לטובת בדיקת הנייר לפני שצריך אותו.
הזרע הזה של 512 ביטים עדיין אינו מפתח. הוא השורש שממנו יוצאים אלפים מהם, מאורגנים בעץ עם כתובות שנראות כמו כישוף, מסוג m/84'/0'/0'/0/0. בשיעור הבא, מה כל סמל בדרך הזו אומר.